#separator:tab
#html:true
#notetype column:1
#tags column:5
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	נג. כמה פרוטות בדינר? 	"בדינר כ""ד איסרים. לתנא דמתניתין שמונה פרוטות באיסר הרי בדינר קצ""ב פרוטות, לרשב""ג שש פרוטות באיסר הרי בדינר קמ""ד פרוטות."	קידושין יב.		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	נד. קידשה בדבר שאינו שוה כאן פרוטה מה דינה? 	"לרב חסדא אינה מקודשת. לשמואל ספק מקודשת חיישינן שמא שוה פרוטה במדי <sup>כט</sup>.<span style=""font-size: 12pt !important; color: #504f4b;"">
<br>כט.  כתבו הרשב""א  (ד""ה חיישינן)  והר""ן  (ד""ה אמר)  שלרמב""ם דוקא בדבר המתקיים, אבל אוכלים המתפסדים שאי אפשר להגיעם למדי לא חיישינן להו כלל, דאין מקום לאלו שיהיו שוים פרוטה. ולבעלי התוס' והרמב""ן נראה דאפילו בדבר שאינו מתקיים הויא ספק מקודשת גזירה מדרבנן כדי שלא יבואו לידי טעות במדי. עוד כתב הר""ן  (ד""ה וכתב)  שלתוס' והרמב""ן אפילו ידעינן דשוה פרוטה במדי לא הוו קידושין גמורין כיון שהכא לא שוה. ולר""ן נראה דאי שו""פ במדי קדושי תורה הם דכיון שהיא נתרצתה בהם ושוים פרוטה באיזה מקום, דהוה כאילו אמרה לדידי שוה לי.</span>"	קידושין יב.		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	נה. אם קידשה בדבר שכעת אינו שוה פרוטה ואַח ר קידשה אֵחר 1) האם יש לחשוש שמא יש עדים שהיה שוה פרוטה ומדוע 2) מה הדין אם יצא הקול שיש עדים באורית שהיה בקידושין שוה פרוטה? 	"1) כתבו התוס' (ד""ה והאיכא) שאין לחשוש שמא יש עדים דא""כ אין לדבר סוף.<br>2) רב חסדא התירה לשני ואביי ורבא אסרו <sup>ל</sup>.<span style=""font-size: 12pt !important; color: #504f4b;"">
<br>ל.  כתב הר""ן  (ד""ה ודאמרינן)  דקלא דלא איתחזק הוא, דאי איתחזק אפילו רב חסדא מודה דחיישינן ליה כדאיתא בס""פ המגרש ואביי ורבא ס""ל דאע""ג דבעלמא לא חיישינן לקלא דלא איתחזק היינו לאחזוקי כולה מילתא משום קלא אבל הכא דפשטה ידה וקבלה קידושין אלא דלא ידעינן אי אית בהו שוה פרוטה אפילו בקלא דלא איתחזק חיישינן.</span>"	קידושין יב: ותוס' 		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	נו. מדוע סברו אביי ורבא שיש להקל בשבויה יותר מאיסור אשת איש?<br>	"כתבו התוס' (ד""ה אם) שיש ספרים דגרסי משום ששבויה מנוולא נפשה וי""מ דבשבויה אפילו אם יש עדים שנשבית מ""מ אינם יודעים אם נטמאה וא""כ אינה אסורה מהתורה אבל אם יש עדים שהיה שו""פ בקידושין הרי היא אשת איש גמורה א""כ אין דין שנקל עליה וי""מ אם הקלנו בשבויה משום דאינו אלא איסור לאו דזונה לא נקל באשת איש דאיכא איסור מיתה <sup>לא</sup>.<span style=""font-size: 12pt !important; color: #504f4b;"">
<br>לא.  והקשו התוס' על תירוץ זה שהרי שבויה נמי פעמים דאיכא איסור מיתה אם הוא כהן ויש לו בן ממנה שהוא חלל ויעבוד עבודה במזבח בשבת ובזה יש חיוב מיתה. והרשב""א  (ד""ה אמרו)  הקשה על תירוץ זה דאינו מחוור דכל דבדאורייתא לא שנא לאו ולא שנא מיתה כדאיתא בפרק בתרא דיבמות.</span>"	קידושין תוס' יב:		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	נז. על אלו דברים היה רב מלקה מלקות מדרבנן? 	"המקדש בשוק, המקדש בביאה, המקדש בלא שידוכי, המבטל גט ופרש""י שהגיע בשליח וא""ל גט שנתתי לך בטל הוא<br>והתוס' (ד""ה ועל) פרשו שהיה<br>עושה ב""ד ומבטל לפניהם, המוסר<br>מודעא על גט המעושה, המצער שליח דרבנן ופרש""י שמזמינו לדין מפי הדיינים וזה קם עליו ומכהו <sup>לב</sup>, מי שחל עליו נידוי שלשים יום וחתן שדר בבית חמיו. נהרדעי אמרי בכולם לא מלקה רב אלא על המקדש בביאה בלא שידוכי ואיכא דאמרי אפילו בשידוכי משום פריצותא.<span style=""font-size: 12pt !important; color: #504f4b;"">
<br>לב.  כתב הרשב""א  (ד""ה ומאן)  דפרש""י אינו מחוור דמאי שנא שליחא דרבנן דאפילו בכל אדם בר נידוי הוא, ומסתברא שצערו בדברים. והר""ן  (ד""ה ומאן)  הקשה על פרש""י דלשון מצער לא משמע כולי האי אלא אפילו מבזה אותו בפני אחרים ומביישו.</span>"	קידושין יב: ותוס'		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	נח. מדוע המקדש בביאה חשיב פריצותא? 	"כתבו התוס' (ד""ה משום) שר""ת מפרש לפי שצריך או עדי ביאה או עדי יחוד ודבר מכוער שמעמיד עדים על כך. ור""י מפרש דהפריצות היא שעושים תחילת קניינם בביאה."	קידושין תוס' יב:		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"נט. אדם שקידש במחצלת של הדס, אמרו לו והא אין בה שו""פ, אמר תתקדש בארבע זוזים שיש בה ושתקה מה הדין ומדוע? "	"לרבא אינה מקודשת דהוה שתיקה לאחר מתן מעות שאינה כלום ופרש""י דהאי דשתקה משום דלא אכפת לה מימר אמרה מעיקרא לאו אדעתיה דהכי קבלתינהו. לרב הונא בריה דרב יהושע מקודשת דהכא בתורת קידושין קיבלתם ולא נתחייבה בשמירתם ומזה שלא זרקתם ש""מ נתרצית בקידושין. רבינא פסק אנן לא שמיע לן הא דרב הונא בריה דרב יהושע ואינה מקודשת, אלו ששמיע להו שיחששו לדבריו ויצריכו גט <sup>לג</sup>.<span style=""font-size: 12pt !important; color: #504f4b;"">
<br>לג.  כתב הרשב""א  (ד""ה ולענין)  שהרי""ף ובעל הלכות פסקו ששלח רבינא אתון דשמיעא לכו הא דרב הונא חושו לה, אנן נמי חיישינן לה וצריכה גט להתירה לעלמא ולעיולי צריכה קידושין אחרים. והרמב""ם פסק דמשום צפתא חוששים לה שמא שוה פרוטה במדי, אבל משום שתיקתה במעות לא, ופירש הרשב""א שכיון שרבינא לא חש לה סימן שרב הונא ליתא וכו""ע א""צ לחשוש חוץ מפומבדיתאי משום כבוד רבם, והרשב""א כתב שאין לחשוש לשמא שוה הציפתא פרוטה במדי דהבעל התכוין לקידושי ודאי משום הארבע זוזי ולא לקידושי ספק משום הציפתא.</span>"	קידושין יב: - יג. 		
